הסיבה שעד היום נושא הצלת המזון אינו ממשש את הפוטנציאל הטמון בו, הוא מכיוון שמחד הפתרון די פשוט, מאידך כיום אין שום תמריץ או חיוב מצד חברות המזון ורשתות השיווק להוציא לפועל את הפתרון. אל מול המורכבות הזו עומד ארגון לתת – ארגון המתבסס על תרומות ללא סיוע או תקציבים ממשלתיים, אשר פועל ומצליח להשיג שת"פ רק על בסיס רצונן הטוב של החברות היצרניות ורשתות השיווק, ללא שום דחיפה מהממשלה. על מנת להצליח להציל את המזון המבוזבז לא די ברצון טוב. זה מחייב מאמץ והשקעה מצד הרשתות ומצד החברות.
 בישראל קיים חוק אחד שמעודד ומקל על תרומת מזון "חוק עידוד תרומות מזון"
חוק עידוד תרומות מזון התשע"ט-2018 - החוק קובע כי מי שתורם מזון לארגוני חלוקת מזון, לא יישא באחריות אזרחית או פלילית לנזק שנגרם עקב תרומת המזון, כל עוד פעל לפי הוראות הדין החלות עליו ולא התרשל.
האם זה מדבר ספציפית על הצלת מזון? לא. האם זה מספיק? ממש לא. אבל אנחנו מקווים שזו התחלה של מהלך.



ומה קורה בעולם? 
בשנת 2015 אימץ האו"ם אוסף של 17 יעדים גלובליים עד לשנת 2030 המכונים  SDGs- Sustainable Development Goals, עליהם גם ישראל חתומה.
מטרה מספר 12.3 היא הפחתת אבדן ובזבוז המזון ב- 50% עד לשנת 2030.
שנה לאחר מכן, בשנת 2016, צרפת ואיטליה התחילו לפעול להגשמת אותם יעדים גלובליים. צרפת הפכה למדינה הראשונה בעולם האוסרת זריקת מזון מרשתות השיווק. החוק מחייב את כל רשתות השיווק לתרום את עודפי המזון לבנקי מזון, במקום להשליכם או להשמידם. העונש על מי שלא עושה את זה הוא יכול להגיע עד ל-75,000 יורו.
חצי שנה אחרי צרפת, היה זה תורה של איטליה להעביר חוק שמצמצם בזבוז מזון, אך להבדיל מצרפת בחרת בשיטת "הגזר" – והתמקדה בלהקל על תרומות המזון וכן לתמרץ חברות שתרומות מזון.
לדוגמא:
-הממשלה הורידה את הסנקציות על תרומת מזון שתאריך התוקף שלהן עבר (רק אם המוצר טוב).
-תיעוד חודשי פשוט לחברות שתורמות מזון .
-הפחתה ב"מס בזבוז" לחברה שתורמת ("מס בזבוז" הוא חיוב עירוני על כמות האשפה המיוצרת. המס חל על כל אדם ברשותו נכס והוא מייצר אשפה.בעקבותיהן, חוקקו חוקים דומים גם בפולין, בשוויץ ובצ'כיה  אשר הביאו להפחתת אובדני מזון מרשתות השיווק ולהגברת התרומות לארגוני הצלת המזון.
 במאי 2019 חוקק הפרלמנט של יפן את החוק לקידום הפחתת אובדן מזון (The food loss act). החוק חייב את הממשלה הלאומית לקבוע מדיניות להפחתת אובדן ובזבוז מזון, בין היתר דרך חינוך צרכנים ועסקים. כמו כן, החוק מחייב לנקוט בצעדים המאפשרים פעילות ארגוני הצלת מזון. 



גם בישראל, בעזרת חקיקה מתאימה שתחייב ותתמרץ את חברות המזון ורשתות השיווק להציל ולתרום את המזון – יוכל להיות פה שינוי אמיתי שבסיסו כל כך פשוט וצודק – במקום לפח – לאנשים שזקוקים לכך.